שיתוף :

כמו שהייתי אז

הספר "כמו שהייתי אז" הוא סיפור מסע רעיוני, נפשי ואמוני. בגיל עשרים החליטה גליה, קיבוצניקית שמאלנית ודעתנית, לחזור בתשובה. לאורך הספר חוזרת גליה אל רגעי מפתח בתהליך, שעיצבו את תפיסת עולמה ואת דרכה. דרכם של החוזרים בתשובה אינה סלולה, ומלאה אתגרים ומהמורות. התמודדויות עם העולם הישן שאינו מצליח להבין, התמודדויות עם העולם החדש שאינו מקבל בברכה את החוזרים בתשובה. הספר נוגע בשאלות של זרות וקבלה, משמעות ואמונה.

שיתוף :
תגובות לספר

אורי

גליה זה אחד הספרים החזקים שקראתי!

יעל

אמא שלי בת 85
קיבוצניקית גדלה בקיבוץ אמרו לה שאין דבר כזה אלהים ואין עולם הבא
עשרות שנים לא קראה ספר
סיימה היום בשמחת תורה את כל 'כמו שהייתי אז' בחצי יום

לאה

וואו וואוו וואוו!! איזה ספר מדהים. יש לי כל כך הרבה מה להגיד עליו…
שמעתי על הספר הזה כבר לפני כמה חודשים והאמת שהתלבטתי מאד אם לקרוא את הספר… מבחינה אידיאולוגית אני נמצאת בצד השני בדיוק. גדלתי כחרדית ויצאתי בשאלה. הסופרת היא חילונית קיבוצניקית שחזרה בתשובה. לא היה בא לי לקרוא ספר של מישהי ש"מצאה את האור."
הספר הפתיע אותי לטובה! מעל לכל זהו סיפור מסע אנושי מאד. גליה הצליחה לייצר בי הזדהות והכלה למסלול שאותו חוותה שממש רציתי לחבק אותה בכל אחד מהשלבים בחייה. (גם עם המטפחת והחצאית!)
הוא לא מטיף. הוא מתעד בצורה אנושית ורגישה את הדילמות, הלבטים והקשיים שעברה. בילדותה, בנערותה ובבגרותה. אני סבורה שכל אחד יכול למצוא את עצמו ולהזדהות עמה, גם אם לא בהכרח עבר את המסלול שהיא עברה.
הספר כתוב בפרקים קצרים מה שמקל על הקריאה. (מצויין לקחת לחופשה, לים וכו'.) הוא שנון, מצחיק ובועט. מצאתי את עצמי צוחקת רגע אחד ובוכה במשנהו. זה נדיר מאד שספרים גורמים לי למכלול כזה של רגשות.
על פניו זהו ספר קליל עם אנקדוטות משעשעות אבל הוא בוחן את השאלות הקיומיות הבוערות, האם יש תכלית לחיים? האם יש בורא לעולם? מה הוא רוצה מאיתנו?
זהו ספר יפהפה. מטלטל וסוחף. לדעתי הוא סיפור שחובה לכל אדם חרדי לקרוא! הוא נותן תמונה ריאליסטית למה שקורה באמת לחוזרים בתשובה. הספר כתוב ברגישות ובאומץ. בלי ניסיון לייפות את הדת. כדתל"שית נהנתי מאוד ובבקשה אל תצחקו… הוא עשה עליי רושם חזק נראה לי אני הולכת להתבודד ביער לשעה.

חנה

מנסה לתמצת - ספר מעולה!!! ממליצה בחום לקרוא, אני חושבת שכל מי שעובר מסע רוחני כלשהו יכול להתחבר, בלי להיות חוזר בתשובה (כמוני למשל, לא חוזרת בתשובה). הכל כתוב בצורה כל כך נגישה ונעימה לקריאה. הכתיבה והסיפור המופלאים של גליה גורמים להזדהות גדולה, גם אם הסיפור של הקורא רחוק מהכתוב. פשוט מומלץ בחום!!!

שרה

ספר כל כך טוב שמרגע תחילת הקריאה אי אפשר להניח בצד. כתיבה נהדרת וסוחפת. הצצה נדירה לנבכי נשמתה של הסופרת. התרגשתי, בכיתי, צחקתי, החכמתי, והכי חשוב, נהניתי מכל רגע. זה הספר הראשון שקראתי של סיפורים קצרים שבאמת אהבתי. מומלץ בחום!

מיטל

סוחף. מרגש.
קראתי בנשימה אחת.
לקחת אותי יחד איתך למקומות הכי כמוסים. לא פעם מצאתי את את עצמי בין השורות.
תודה רבה

הרב גיא אללוף

מעט מאוד אתה קורא ספר שאחרי חמש דקות אתה יודע שזה ספר שעוד תקרא הרבה פעמים. 

ספר חסידות של המאה ה-21. יש כאן ז'אנר חדש.

תעשו טובה לעצמכם ולכו תקנו את הספר הזה.

יובל דיין

נפעמת מהספר שלך

איזה אור את.

כשספר תופס אותי קשה לי לשחרר ממנו והוא נבלע אצלי בפעם אחת.

עודד מנשה

למדנו את הספר בעל פה.

עדן הראל

ספר מצויין, קראתי אתו כמה פעמים והקראתי ממנו. ספר מהמם לבעלות תשובה, כל החיים שלנו פה.

נעמה

גליה יקרה,
סיימתי לקרוא את הספר שלך אמש.
תודה רבה על ספר מקסים ומתוק מצחיק ועצוב. ממש עברתי דרך הסיפור שלך, המסע שלך - עברתי שוב מחדש את המסע שלי.
למרות שהוא מאד שונה, יש כל כך הרבה דברים דומים, רגעים, מחשבות, עליות ירידות, ההתמודדות עם המשפחה, החיפוש שאינו נגמר.
תודה לך גליה יקרה.
ריגשת אותי וחיזקת אותי. ממש.
זכות גדולה שאת מורה של בנותינו.
זכינו בך.
רכשת לך מעריצה

ליבנת

גליה יקרה,
הצלילה אל הספר כמו הצלילה לתוך התודעה שלך ולמורכבותה.
הבאת בכנות ובפשטות את ההתמודדות של להיות אישה המחפשת את הנתיב הרוחני שלה,
מבקשת את הבית בבני האדם, מוצאת לרגעים ואז שוב מושלכת חזרה לחיפוש.
ומבינה שהבית האמיתי נמצא כל הזמן
כל שעליה לעשות הוא להפנות את השאלות,
לפנות ולבקש
הספר הוא תזכורת חשובה
לקיומו של הבית.

יעל

גליה יקרה סימתי ליקרוא את הספר.
אני נירגשת וניפעמת מהאומץ להביא את הסיפור שלך ריגשת אותי עד דמעות.
נגעת במינעד רחב של רגשות ונתת לעבר שלך להיות נוכח ולהיתכתב איתו באהבה ובהמון כבוד. המשיכי להיות מעין של מים זורמים בהמון אהבה והערכה על הדרך שעשית

איריס

הי יקרה
הספר ממש חזק ...
וגם הבאתי חלקים ממנו ללמוד נשי שהיה לנו בחג שבועות.
תודה את באמת מתנה לעולם

עמית

קראתי את הסיפור שלך והופתעתי לטובה.
ציפיתי לספר מתחסד, מטיף בסגנון אני ראיתי את האור.
מצאתי ספר רגיש וכנה. בשפה קולחת, מצחיקה ונוגעת עולה סיפור אנושי שאי אפשר להניח מהיד.

אלומה

יש לי מחר בגרות שתביני.
אני לא רואה את הסדרה שלי
אני רק קוראת וקוראת וקוראת...

כרמית

ספר מ ע ו ל ה!!!!!
בלי קשר לזה ששנינו קיבוצניקים בעלי תשובה ואנחנו מזדהים בערך עם כל מילה שניה, הוא גם כתוב מעולה, מעניין, מצחיק, מרגש, מחזק ופותח את הלב. קיצר תענוג צרוף.
רק דבר אחד קטן, הוא עושה לנו ממש עניינים בשלום בית כי אנחנו כל הזמן רבים מי יקרא בו...
אז תודה הוא משובח ביותר!!

ארז

פשוט חוצפה… לכתוב ספר שלא נותן לך שניה להוריד ממנו את העיניים.
אתם מכירים את זה שרואים סידרה בנטפליקס ונסחפים אז ממשיכים עוד פרק אחד ועוד פרק אחד ובום 4:00 לפנות בוקר?
אז הספר של גליה הנוקד הרבה יותר סוחף. הרגשה שאתה מלווה אותה בכל הזכרונות צוחק ומתרגש…
ממש כמו שהייתי אז,
תודה רבה לך על היצירה הזאת.

ניבה

קיבלתי היום את הספר בדואר. אני בעמוד 138, לא מצליחה להפסיק לקרוא.
מתחברת להכל (אני קיבוצניקית חילונית, ציון 100 במתמטיקה, ביולוגית, ולא מאמינה שיש אלוהים או כל כח עליון אחר. סבתא שלי במקור מחסידות אלכסנדר, יוצאת בשאלה).
הכל נשמע לי מוכר, כאילו נכתב עלי.
אין שום פערי מנטליות בין העולם של גליה לעולם שלי. מדהים.
מאד מתחברת לפתק שאמא של גליה כתבה "לגל הכי הכי הכי".
פשוט אלופה

ענווה

מנסה לעצור את עצמי משטף הקריאה...
הלוו!!! יש לי דברים לעשות...
בנתיים פשוט להבלע בתוכו,
אשרייך מוכשרת שכמותך!
בורכת

שם מלא
עיר
תוכן התגובה

"את חייבת לבוא הנה! חייבת!"

שלחתי אותם לסמינר ערכים. המסר הגלוי היה שיראו שהיהדות דווקא ממש עמוקה עם הרבה חוכמה והיגיון, כי מי יודע להביא אותה בשכל ישר כמו הליטאים. המסר הסמוי היה שמשהו בלב היהודי שלהם יזוז

והם יתחילו קצת "להתקרב".

"אמא, זה בשבילכם, אני כבר שומעת כל היום שיעורי תורה במדרשה."

"מה הקשר שיעורי תורה! יש פה בנות שאת פשוט חייבת לפגוש, חייבת! אחת דוגמנית לשעבר יפהפייה מהממת שהביאה הנה את ההורים שלה מקיסריה. אחת מקועקעת בכל הגוף, חבר שלה שלח אותה, הוא ברסלב כמוך, גם כן כזה רבי נחמן רבי נחמן כל הזמן. אבל הוא לא בא כי הוא שומר עניים או משהו כזה, וכל הגוף שלה קעקועים! לא כזה קטן על הכתף! על כל הידיים צפוף."

"הבנתי, אמא. כל הגוף קעקועים עם חבר ברסלבר ודוגמנית מקיסריה, מה דחוף שאגיע?"

היא מעבירה לאבא שלי את הטלפון, יודעת שעליו אני לא יכולה. "תבואי, גל, נורא נחמד פה, שבת במלון. למה שנהיה רק שנינו? אני רוצה אותך איתנו."

כשאבא שלי מבקש משהו. אני לא יכולה לסרב, אולי זה קשור לכל אלפי הפעמים שאני ביקשתי ממנו משהו והוא מעולם לא סירב. לקחת אותי באמצע הלילה מחור נידח, כי אני לא מסוגלת להישאר כאן אפילו עוד שנייה אחת. או להגיע לקדוח ולהתקין מדף שיחזיק לי את כל קלסרי החינוך במשרד שלי בבסיס באמצע רמת הגולן. או לעצור הכול בשביל יום כיף בכינרת כי צריכה קצת לברוח מהכול.

לכוס תה עשירית עם הרבה לימון ודבש כמו שהוא יודע להכין הכי טוב כדי להתאושש מהשפעת. תמיד היה שם, "כן, בטח, גל, חמודה שלי."

אז אני אורזת תיק ועולה על האוטובוס האחרון לכיוון המלון. "טוב, תגידו שיכניסו עוד מיטה לחדר שלכם." אני מתרצה. "אבל אתם לא מכבים ומדליקים לי את האורות כל השבת!"

קצת לפני כניסת השבת אני מגיעה למלון חמישה כוכבים. על הדשא יוני אליצור שר עם גיטרה לכה דודי, וסביבו מעגל נשים מוקסמות, וביניהן אמא שלי.

אבא שלי יושב בשולחן עם ההורים של הדוגמנית והדוגמנית עצמה.

באמת נורא יפה.

המקועקעת יושבת בצד ומעשנת.

זה נראה כמו קבוצת תמיכה, אני מתפעלת.

אני מתקרבת ונותנת לאבא שלי חיבוק חזק חזק.

"נו, אמרתי לכם שהיא לגמרי דוסית," הוא משוויץ.

בערב אנחנו יושבים ליד שולחנות ארוכים עם מפות לבנות, כשרבני הסמינר עוברים בינינו בשירת שלום עליכם נלהבת. נראה שההורים שלי מרגישים כמו באחד מחגי המשק בקיבוץ, ארוחה משותפת בחדר האוכל עם תוכנית אומנותית, וזה מצחיק אותי. באמת נראה שבעוד רגע ייכנסו אבות בחולצה לבנה ועל כתפיהם ילדים נושאים שיבולים, כמו בליל הסדר המשותף.

אנחנו יושבים ליד המשפחה מקיסריה, אוכלים עוף מוצף בשמן וצוחקים. אני קולטת את המקועקעת יושבת בפינה בצד, שותה קולה, וקצת מרחמת עליה.

בלילה אני שוב רואה אותה יושבת לבד על ספסל, ניגשת אליה ושואלת אם אפשר לשבת. היא מסכימה מיד. אנחנו מדברות אל תוך הלילה, והיא מספרת לי שהיא שבורה לגמרי. החבר שלה בחמש שנים האחרונות גידל זקן עם קוקיות והפסיק לגעת בה.

היא מדליקה סיגריה, נזכרת ששבת ומתגוננת, "מה, עדיין לא החלטתי!" שואפת, ובעיניים עצומות היא שואלת אותי, "איזו מין בחירה זו שאני יודעת שזה או לאבד אותו או שזה הוא הכול כלול, שבת, צניעות, כשרות… כל החבילה של המצוות."

אני שותקת קצת, כי באמת עדיין לא מבינה מספיק. בעצמי בחרתי רק לפני כמה שבועות. "את לא יכולה לבחור ביהדות רק בשבילו, זה לא יחזיק מעמד. את חייבת לעשות את זה קודם כול בשביל עצמך.

מה את רוצה?"

"אני?" היא פוקחת עיניים ומסתכלת עליי במבט מיואש. "אני רוצה אותו. אבל בלי כיפה, בלי זקן, בלי החוטים המוזרים האלו שמשתלשלים לו בצדדים מתחת לחולצה. אבל הכי אני רוצה שהוא יחבק אותי כמו פעם."

למחרת בצהריים אני שותה קפה עם הדוגמנית. היא המומה, "את רוצה להגיד לי שלפני שחזרת בתשובה לא שמעת שום הרצאה מאף רב?"

"לא הכרתי אפילו רב אחד לרפואה," אני צוחקת. "כולם אמרו לי זה בטח אמנון יצחק שטף לך את הראש, אבל אפילו לא ידעתי מי זה."

"מדהים, אני כבר יותר משנה עושה עם ההורים שלי שבתות סמינר של ערכים, ורק עכשיו התחלתי באמת לשמור שבת שלמה ולהוריד קצת בצילומי דוגמנות."

במשך השבת אנחנו נהנים מהאוכל המפנק במלון. אני נכנסת לכל ההרצאות שבתוכנייה, כי סוף־סוף בסמינר ערכים, אז למה לא להתחזק עוד קצת. הרצאה על מדע ואמונה בהנחיית מדען שערק מהמעבדה לשורות החרדים, ועכשיו מסביר איך כל המולקולות מסתדרות בדיוק כמו באיזה פסוק מסוים, ושהמפץ הגדול היה, בטח שהיה, רק באיזו גרסה תורנית; הרצאה של רבנית מטופחת על האישה היהודייה על פי המזמור אשת חיל מי ימצא; וסיפור התשובה של יוני אליצור שאותו אף אחת מהנשים לא מפספסת. ההורים שלי מזפזפים בין ההרצאות לשיחות עם אנשים כמוהם, שהילד, החבר, האחות שלהם עשו סיבוב

פרסה אל העולם שמפחיד אותם כל כך. יושבים שעות על הדשא של המלון וצוחקים, וקצת בוכים ומשתפים.

קבוצת תמיכה או לא קבוצת תמיכה.

ההורים מחזירים אותי למדרשה, כל הנסיעה אני מסתכלת עליהם מהמושב האחורי. אהובים כל כך, משתדלים בכל כוחותיהם.

תמיד אמרו לי שיש לי הורים מיוחדים. אבל רק בלילה ההוא, כשישבתי במושב האחורי אחרי שבת ערכים, הרגשתי את עוצמת אהבתם בכל עוזה.