מקיבוצניקית פעילת
„שלום עכשיו" לחסידת ברסלב
סיפור חיים של חיפוש שלא נגמר
„אני לא צריכה לעשות ארבעה טרקים בהודו, שניים בפרו, לזרוק ארסנל חברים ולהוציא שלושה תארים כדי בסוף להבין שהתורה אמת."
בספר הראשון אני כותבת את סיפור חיי, כמו ספר זיכרונות ותובנות — התמקדות בשנים של החזרה בתשובה בגיל עשרים, החיים בקהילה ליטאית בירושלים, והחיפוש שלא נגמר.
נקודה אחר נקודה
הקיבוץ
נולדתי בקיבוץ, אל תוך מציאות רחוקה וכמעט מנותקת מדרך החיים על פי היהדות. שרידים סמליים מן העולם הדתי נותרו כעיטור נחמד לאורח החיים הקיבוצי — לבוש לבן בחג השבועות, אפיית חלות בגנים בימי שישי, וקריאת קטעים נבחרים מתוך ההגדה בסדר הקיבוצי.
גיל עשרים — ההחלטה
בלב השירות הצבאי קיבלתי את ההחלטה ששינתה הכול: חזרה בתשובה. עולם ישן שלא הבין, ועולם חדש שלא תמיד קיבל בברכה.
ירושלים — הקהילה הליטאית
שנים של חיים בתוך לב ליבן של הקהילות החרדיות, בין לימוד, משפחה, והתמודדות יומיומית עם שני העולמות שבתוכי.
החיפוש שלא נגמר
אחרי מעל עשר שנים בתוך הקהילות החרדיות בחרנו לצאת לחיפוש חדש אחר המקום הנכון לנו בתוך העולם התורני. החיפוש היה מייגע ולעיתים אף מרסק — ומעל הכול, הוא עדיין אינו נגמר.
הכתיבה
אני כותבת בשלושת הספרים שלי על המלחמות בנפש, על ההתעקשות במציאת האמת האישית והאלוקית — ועל החיבור שביניהן.